זמני היום (זמנים הלכתיים)

זמנים הם נקודות ופרקי זמן בעלי משמעות הלכתית במהלך היום. דף זה מסביר את משמעות הזמנים; הדף הנפרד איך מודדים את הזמן מסביר את החישובים בשעות רגילות, בשעות זמניות, בשעות זמניות לחומרה, ובדקות שקולות (שוות־ערך) או לפי זווית השמש.

שמו של זמן מתאר את מקומו או את תפקידו ביום ההלכתי. הוא אינו קובע כשלעצמו שעה אחת אחידה. השיטה שנבחרה קובעת כיצד איי־קלוח מחשב את הזמן לתאריך ולמיקום.

זמני הבוקר

עלות השחר

השחר: הופעת האור הראשונה בשמי המזרח, ותחילת המעבר מהלילה ההלכתי ליום. אין זו הזריחה. פוסקים שונים קובעים את עלות השחר לפי זווית השמש, לפי דקות שקולות (שוות־ערך), לפי דקות קבועות או לפי דקות זמניות לפני הנץ החמה, ולכן הזמן המוצג תלוי בשיטה שנבחרה.

משיכיר

שלב אור הבוקר שבו אפשר להכיר מכר שאינו רגיל אצלו ממרחק מועט. זהו הזמן המוקדם הרגיל להנחת טלית ותפילין. מאחר שקשה לשחזר במדויק תיאור חזותי זה, הלוחות משתמשים בהגדרה לפי זווית השמש או בפרק זמן מוגדר לפני הנץ.

הרמב״ם כותב לגבי זמן הנחת תפילין: ״ומאימתי זמן הנחתן? מכדי שיראה את חברו בריחוק ארבע אמות ויכירהו״.

הנץ החמה — זריחת החמה

הזריחה: הרגע שבו חלקה הראשון של השמש מופיע מעל האופק. ״זריחת החמה״ או ״זריחה״ מתייחסות לאותו רגע; אין הכוונה להמתנה עד שכל גוף השמש ייראה. איי־קלוח משתמש במונח המדויק ״הנץ״ ולא ״נץ״.

סוף זמן קריאת שמע

הזמן האחרון לקריאת שמע של שחרית. הוא חל בסוף שלוש שעות זמניות מתחילת היום ההלכתי, אך תחילת היום, סופו ולכן גם אורכו תלויים בשיטה שנבחרה. זמן לפי המגן אברהם מוקדם בדרך כלל מזמן לפי הגר״א.

סוף זמן תפילה

הזמן האחרון לתפילת העמידה של שחרית לפי השיטה שנבחרה. הוא חל בסוף ארבע שעות זמניות מתחילת היום כפי שהשיטה מגדירה אותו. כמו בקריאת שמע, שתי שיטות עשויות לתת זמנים שונים משום שהן מגדירות אחרת את גבולות היום.

זמני הצהריים ואחר הצהריים

חצות היום

אמצע היום ההלכתי. איי־קלוח מציג בדרך כלל את חצות השמש. אין לחשב אותו באופן אוטומטי כשש שעות מתחילת כל יום מורחב מעלות השחר ועד צאת הכוכבים; המדריכים לשיטות השונות מציינים כל טיפול אחר.

מנחה גדולה

הזמן המוקדם הרגיל לתפילת מנחה, זמן קצר אחרי חצות. חצי השעה המוכרת עשויה להיות מחושבת כשלושים דקות רגילות, כחצי שעה זמנית או בשעות זמניות לחומרה, לפי השיטה שנבחרה.

מנחה קטנה

זמן המנחה המאוחר, המתחיל בתשע שעות זמניות וחצי מתחילת היום המוגדר. שמו משקף את העובדה שחלק היום שנותר אחריו קצר יותר מזה שנותר אחרי מנחה גדולה.

פלג המנחה

אמצע שתי השעות הזמניות וחצי האחרונות של היום: שעה זמנית ורבע לפני נקודת הסיום שנבחרה. פלג המנחה עשוי להיות רלוונטי לקבלת שבת מוקדמת, להדלקת נרות ולזמן תפילת ערבית, לפי המנהג הנהוג.

שקיעה וצאת הכוכבים

כניסת שבת והדלקת נרות

הזמן המקומי לקבלת השבת או להכנה לכניסתה, בדרך כלל במרחק קבוע לפני שקיעת החמה לפי מנהג הקהילה. המנהגים המוכרים של 18, 30 ו־40 דקות הם דוגמאות למנהג מקומי; אין מנהג אחד לכל מקום.

שקיעת החמה

השקיעה: הרגע שבו חלקה האחרון של השמש נעלם מתחת לאופק. עם השקיעה מתחיל המעבר מן היום הוודאי.

בין השמשות

פרק הזמן המסופק של דמדומים בין היום ההלכתי ללילה ההלכתי. בדרך כלל נוהגים בו לחומרה לשני הצדדים כאשר מדובר בחיוב מן התורה.

צאת הכוכבים

הלילה ההלכתי — סוף בין השמשות לפי השיטה שנבחרה. יש שיטות הנשענות על היראות הכוכבים, יש על זווית השמש, ויש על פרקי זמן קבועים או זמניים אחרי השקיעה. לכן ״צאת״ אינו פרק זמן אחד אחיד.

צאת שבת

סיום השבת או יום טוב כפי שהוא מוצג. הוא משלב את הגדרת צאת הכוכבים שנבחרה עם המנהג להוסיף זמן מעבר לגבול המינימלי. קהילות נוהגות בכמה שיטות מקובלות, ובהן חישובים לפי הכוכבים או לפי זווית השמש, ושיטות הקשורות לרבנו תם.

זמני תעניות ופסח

תחילת התענית

תחילתה של תענית קלה, בדרך כלל בעלות השחר הרלוונטית. יום הכיפורים ותשעה באב מתחילים בערב הקודם ואינם תלויים בזמן בוקר זה.

סוף התענית

סיום התענית בצאת הכוכבים הרלוונטית. השיטה שנבחרה לסיום עשויה להיות שונה בין תענית חמורה לתענית קלה ולפי מנהג הקהילה.

סוף זמן אכילת חמץ

הזמן האחרון לאכילת חמץ בערב פסח. הוא מחושב בסוף ארבע שעות זמניות מתחילת היום ההלכתי הרלוונטי.

סוף זמן ביעור חמץ

הזמן האחרון לביעור החמץ או לביטולו בערב פסח. הוא מחושב בסוף חמש שעות זמניות מתחילת היום ההלכתי הרלוונטי.

לילה

חצות הלילה

אמצע הלילה ההלכתי. חישובו תלוי בגבולות הלילה שבהם משתמשת השיטה שנבחרה; בדרך כלל הוא מוצג כנקודת האמצע של הלילה הרלוונטי.