איך מודדים את הזמן

לא כל שיטות הזמנים מודדות את הזמן באותה דרך. הבנת סוג המדידה מסבירה מדוע שני לוחות יכולים להציג תוצאות שונות.

שעה רגילה: זמן שעון רגיל

שעה רגילה היא שעת שעון רגילה בת 60 דקות. דקה רגילה היא דקת שעון רגילה בת 60 שניות. כלל כמו ״עשרים דקות רגילות אחרי השקיעה״ נשאר אפוא עשרים דקות שעון לאורך כל השנה.

שעה זמנית

שעה זמנית היא חלק אחד משנים־עשר של יום הלכתי מוגדר. דקה זמנית היא חלק אחד משישים של השעה הזמנית, כלומר חלק אחד מ־720 של היום המוגדר.

היום המוגדר יכול להימשך מהנץ החמה עד שקיעת החמה, או מעלות השחר עד צאת כוכבים מסוים. בחירת נקודות הקצה היא חלק מהשיטה, ולכן שתי שיטות עשויות לתת שעות זמניות שונות באותו תאריך ובאותו מקום.

שעה זמנית לחומרה

שעה זמנית לחומרה היא הארוכה מבין השתיים: השעה הזמנית המחושבת או שעה רגילה בת 60 דקות. היא יכולה אפוא להיות ארוכה משעה רגילה, אך לעולם לא קצרה ממנה. דקה זמנית לחומרה פועלת לפי אותו כלל: הארוכה מבין הדקה הזמנית המחושבת לבין דקת שעון רגילה אחת.

כלל זה שימושי כאשר ההלכה עשויה לחייב זמן רגיל או זמן זמני, והתוצאה המאוחרת רצויה לחומרה — למשל בשיטות המחילות אותו על מנחה גדולה.

דקות שקולות (שוות־ערך) וזווית השמש

באיי־קלוח, דקות שקולות (שוות־ערך) הן דרך נוספת לכנות חישוב לפי זווית השמש. פרק זמן מסורתי בדקות מתפרש כפרק הזמן הנמדד בתנאי ייחוס — בדרך כלל בארץ ישראל סמוך ליום השוויון — ומתורגם למיקום השמש מתחת לאופק.

לאחר מכן האפליקציה מוצאת את אותה זווית שמש לתאריך ולמיקום בפועל. לכן פרק הזמן בשעון עשוי להיות ארוך או קצר ממספר הדקות השקולות הנקוב. ״72 דקות שקולות״, למשל, אינן 72 דקות שעון קבועות, ואין זה חישוב בדקות זמניות.